<h1>העיטור מאמר שלישי</h1>
<h2>דף מד:</h2>
גרסינן בפרק חזקת הבתים אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ודוקא דאמר ליה אגב הא לאו הכי לא גבי. ירושלמי בפרק שבועת (העדות) [הדיינים] (ה"ו) על מנת שיש לי רשות לגבות מן המטלטלין לא גבי אמר ר' מונא אין כתב מר ומר אף על גב דלית בי דינא יהב גבי. וטעמא לקמן באות תנאי. ופירש רבינו חננאל אם כתב הלוה למלוה. אף על גב דלית בי דינא גבי מטלטלי ויהבי למלוה. כלומר אף על פי שאינו מן הדין נתרצתי לך כדי שתגבה הלואה זו ממטלטלי גבי מטלטלין. והנקדנין כותבין בכתובות דאית להון אחריות ואגבן דלית להון אחריות כדי שתגבה מטלטלין שמכר בעלה.
<h2>דף נב:</h2>
ובחזקה גרסינן בפרק חזקת הבתים במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כגון מוכר אומר לא מכרתי ולוקח אומר לקחתי אבל בחזקה שאין עמה טענה כגון נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר דלמיקנא בעלמא נעל גדר ופרץ כלשהו הרי זו חזקה. ובפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני. שלא בפניו צריך למימר לו לך חזק וקני. ואסיקנא דהוא הדין למתנה והוא הדין למשיכה שלא בפניו צריך למימר ליה לך משוך וקני בפניו לא צריך. וכמה כלשהו כדשמואל דאמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה. ומסיקנא גדר דמעיקרא עייל בה ברווחא והשתא עייל בה בדוחקא פירצה דמעיקרא עייל בה בדוחקא והשתא עייל בה ברווחא. והילוך (ק'.) לא קני אלא בשביל של כרמים ועניין חזקה התם מפרש.
<h2>דף נד:</h2>
והא דאמר שמואל נכסי [הגוי] הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן. והא דשלח רב הונא בר אבין ישראל שלקח שדה מגוי ובא ישראל והחזיק בה אין מוציאין אותה מידו ליתה אלא כעובדא דדורא דרעוותא דאסיקנא באגי דמטמרי הוו דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא ומלכא אמר כל מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא אבל שדה ידועה לגוי קיימא לן כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא בכספא ואיגרתא ולא אסתלק ליה גוי עד דכתב ליה שטרא.
<h2>דף עז:</h2>
ומסתברא דאותיות נמי דלא מקנו בחליפין אגב ארעא מקנו מדפרכינן בפרק המוכר את הספינה (ע"ז:) אהא דאמר אותיות נקנות במסירה מהא דגרסינן התם אי קדם מוכר וכתב לו את השטר כאותה ששנינו כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכל מקום שהוא וזהו ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות ומשנינן אגב שאני שמע מינה אותיות נמי נקנות באגב ככתיבה ומסירה דומיא דמטבע דמקני באגב לחודיה. ורבינו חננאל כתב דאגב כמסירה לחודה היא ולא מקנו אלא בשטר ולא נהירא לן. והא דגרסינן בסוף גמרא דשנים אוחזין (כ'.) בששטר כתובה יוצא מתחת ידה דאלמא אותיות לא מקנו לא באגב ולא בקנין אלא במסירה דאם איתא ניחוש לאגב. וכתב גאון איתתא שאני דלית לה קרקע דהא קיימא לן מה שקנתה אשה קנה בעלה. ופשוט מינה מיהא דבקנין לא קני. וליתא דהתם בשנתגרשה עסקינן. ורבוותא פסקי דבעינן באותיות כתיבה ומסירה. ומסתברא דכולי האי לא חיישינן דלקוחות לא הוו זבני בהכי. ולקמן כתבינן סברא דילן.
<h2>דף קמט.</h2>
גרסינן התם (קידושין כ"ו.) רבי עקיבא אומר קרקע כל שהוא חייבת בפיאה ובביכורים ולקנות עמה נכסים שאין להן אחריות ש"מ ארבע אמות דכתבינן בשטרא לאו דוקא ורבא נמי הא אקני ליה אגב אסיפא דביתא (ב"ק ק"ד:). ש"מ פרוזבול ואגב חד דינא אית להו. וכי היכי דאמרינן בפרוזבול (גיטין ל"ז.) מזכה לו בתוך שדהו ואמרינן נמי השאיל לו מקום לתנור ולכירים כותב עליו פרוזבול הכי נמי לענין אגב בשאלה או בשכירות סגי והוא דאחזיק. ובתשובות לרבינו אלפס אין סומכין על קרקע ארץ ישראל אלא בהרשאות משום תקנה כדי שלא ישתקע ממון בני אדם אצל המופקדים ולא על דרך עיקר. תשובה לרבינו שמואל אבן חפני נהגו לכתוב בהרשאות ד' אמות מחלק (המורשה) [המרשה] שבארץ ישראל שלא יחזיק האפוטרופוס בו ולא יקנה כי אין מקומו ידוע ולא ממוצר במצרים והאפוטרופוס אינו קונה קרקע הניתן לו ולא המטלטלין שעל גביו והרי הוא שליח ועל כן אמרינן בגמרא (ב"ק ק"ד:) כי אתא נפיק לאפיה עד תווך. ואמרי רבוותא רב פפא יצא לקראת רב שמואל בר אחא שלא יבא ויחזיק בקרקע שנתנו לו במתנה שאם יחזיק בו יש לו להחזיק במטלטלין וצריך למונעו שלא יחזיק בקרקע שנתנו לו. ולא בריר לן האי טעמא והאי דנפק לאפיה עד תווך ששמח היה בהבאת המעות. והרב המחבר כתב יש שסומכין על ארבע אמות שקונות לו בכל מקום ויש שסומכין על ארבע אמות של קבורה ויש אומרים והוא שיש לו. והכי מסתברא מדגרסינן בפרק חזקת הבתים (מ"ד:) גבי מכר לו פרה מכר לו טלית וכו' וליחוש דילמא מטלטלי אגב מקרקעי אקני ליה כגון דאמרי ידענא ביה דלא הוה ליה קרקע מעולם. וגרסינן נמי בפרק הזהב (מ"ו.) ולקנינהו ניהליה אגב ארעא דלית ליה ארעא שמע מינה והוא דאית ליה. ובבבא בתרא פרק מי שמת (קמ"ט.) גבי איסור גיורא אי אגב ארעא לית ליה וקמאי מוקמי ליה בגר אי נמי בישראל שאביו קיים דלית ליה ארעא בארץ ישראל וליתה.
<h2>דף קמט:</h2>
ומסתברא נמי דבעינן מקום מסויים מדאמרינן (קידושין כ"ו:) צפונו לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות דרומו לפלוני וכו' ואי לא לא קני מדגרסינן (גיטין ח':) המוכר נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהו לא יצא לחירות דכיון דלא קנה קרקע דלא מצי לברורי ליה עצמו נמי לא קנה דלא פלגינן דיבורא אלמא אמר קרקע ולא פירש לא קנה קרקע הכא נמי לא שנא. הלכך בעי למכתב ארבע אמות בצפון חצרו.
<h2>דף קנ:</h2>
גרסינן התם בפרק מי שמת (ק"נ:) שני שטרות הן זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה על מנת שתכתבו לו את השטר חוזר בין בשטר בין בשדה. וקשיא להו לרבוותא והא קיימא לן (גיטין ע"ד. וש"נ) כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואמאי חוזר. ופי' הרב קרובנו זצ"ל דכיון דאמר על מנת כמאן דאמר לא תקנה אלא בשטר. ומסתברא דלא אמרינן כאומר מעכשיו דמי אלא בגיטין וקדושין. ופירוש כל האומר על מנת כאילו אמר מעכשיו תהא מגורשת על מנת שתתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי איגלאי מילתא למפרע דמההיא שעתא אגרשה לה ואי פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר או שנתקרע הגט או שאבד הרי זו מגורשת לחומרא כדאמרינן בעל מנת שתתני לי מאתים זוז (גיטין שם) דאמרינן עלה והיא תתן אבל בממונא אפילו תתקיים התנאי לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא מכר הוא ואי הדר ביני וביני לאו כלום הוא אלא בכל זמן שלא נגמר המקח חוזר. ואפילו בגיטין וקדושין אי אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז יכול בעל התנאי לומר איני רוצה בהם ואינה מגורשת. מדגרסינן התם (שם ע"ד:) אמר רבא מתקנתו של הלל נשמע אמר לאשתו הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת דאף על גב דקיימא לן כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דוקא כשיתקיים התנאי מדעתו מגורשת שלא מדעתו אינה מגורשת. ותמיהא לן היכי לא אייתי רבינו אלפס מתקנתו של הלל כדרבא. ורבינו האי פסק כלישנא בתרא דרבא. וגרסינן בתוספתא (גיטין פ"ה ה"ה) האומר לאשה הרי את מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר לה הרי את מגורשת מעכשיו לא אמר כלום כיצד יעשה נוטלו הימנה וחוזר ואומר לה הרי זה גיטך מעכשיו ונותנו לה. והא דאמרינן בקדושין (ח'.) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים מאי טעמא כיון דאמר לה מנה ונתן לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. ומקודשת האשה ואינה יכולה לחזור בה אבל בעל התנאי יכול לחזור בו כל זמן שלא השלים הכא נמי יכול לחזור בו ולומר איני רוצה שתכתבו את השטר. והא דגרסינן התם (גיטין ע"ו.) אמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שלש שנים וחזר ואמר לה בפני שנים הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז. ואוקים לה רבינו שלמה בשלא נתן לה בתחילה הגט. ולסברא דילן אפילו נתן לה הגט חוזר כל זמן שלא השלים התנאי (ובשטת) [ובשער] התנאים תשובה לרבינו אלפס משהגיע הגט לידה אינו יכול לבטל הגט שנתן לה על תנאי בעל מנת ומעכשיו.
